כלל חברה לביטוח בע"מ נ' זגייר ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית, בסכום של 14,715 ₪, אשר הוגשה בסדר דין מהיר, בגין נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת בתאונת דרכים.

הצדדים בתיק זה, הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתובענה דנן על פי שיקול דעתו, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 (להלן- "חוק בתי המשפט"), ללא חובת הנמקה. בהכרעה מסוג זה רשאי בית המשפט לקבל את התביעה במלואה, או לדחותה, או לקבלה לשיעורין, הכל על פי שיקול דעתו של בית המשפט, לרבות שיקולי פשרה וצדק, וזאת ללא קביעות וללא נימוקים. סיכויי הערעור בהכרעה כאמור הינם סיכויים קלושים.

עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו על ידי הצדדים לתיק בית-המשפט ושמעתי את עדויות וטענות הצדדים אשר הועלו בפני בישיבה המקדמית שנערכה ביום 1.11.10.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הערכתי את הסיכונים והסיכויים של כל אחד מהם, התחשבתי בשיקולי צדק, הוגנות וסבירות, כמו גם את עצם מתן ההסכמה לפסיקה בפשרה, אני מקבלת את התביעה.

במסגרת שיקולי הבאתי בחשבון את השיקולים הבאים:

העדפתי את גרסת נהג הרכב המבוטח על ידי התובעת (להלן- "הרכב הנפגע"), לפיה אירעה התאונה בשל כך שהנתבע לא שמר מרחק מספיק מהרכב הנפגע, ועל כן בשעה שנאלץ להאט את מהירות הנסיעה של הרכב הנפגע, בשל תנאי השטח ותנועת הרכבים שנסעו לפניו, פגע בו רכבו של הנתבע. גרסה זו מתיישבת עם עדות שני הנהגים;

הנתבע טען אמנם שנהג הרכב הנפגע בלם את רכבו לחלוטין, ולא רק האט, ואולם על נהג רכב לצפות גם את האפשרות שהנהג שלפניו יאלץ לבלום את רכבו, בשל תנאי הדרך והתנועה, ולשמור מרחק נאות. בעדותו בפני טען הנתבע שהוא לא תיאר לעצמו שנהג רכבה של התובעת יעצור לגמרי, ועל כן רק האט. עדות זאת מתיישבת עם גרסת התובעת;

בחוות דעתו של השמאי צוין שהרכב הנפגע נבדק על ידו שלושה ימים לאחר התאונה. מדובר בפרק זמן סביר, ולפיכך אין מקום להניח שהנזקים נגרמו בין מועד התאונה לבין מועד הבדיקה;

עדותו של הנתבע לפיה בעת האירוע לא ראה שנגרמו לרכב הנפגע נזקים בהיקף המתואר בתביעה, וכן עדותו (שלא נתמכה בראייה אובייקטיבית) לפיה לא נגרם כל נזק לרכבו שלו, אין בהם די כדי לסתור את חוות דעתו של השמאי בדבר היקף הנזקים. מדובר בהערכה סובייקטיבית ומוטה, התצלומים צולמו רק כשנה לאחר האירוע, ולא בסמוך לתאונה, ואין בהם כדי להוות תחליף לחוות הדעת של השמאי. יצוין שהנתבע טען שלאחר התאונה ראה שהרכב הנפגע היה מאובק, וייתכן שזו הסיבה לכך שלא ראה את היקף הפגיעה;

לא מצאתי שיש לקבל את הטענה לפיה הנזקים אינם עולים בקנה אחד עם אופי הפגיעה ועם מבנה הרכבים. בטיעונים, שהיו כלליים ומעורפלים, לא הובאו בחשבון גורמים סביבתיים, כגון שיפוע הכביש, עיקול;

הנזקים הוכחו באמצעות חוות דעתו של השמאי. כמו כן, הוצגו אסמכתאות המעידות על ביצוע התיקונים ועל סכומם.

אשר על כן, פוסקת שעל הנתבע לשלם לתובעת, לסילוק סופי ומלא של כל תביעותיה, את סכום התביעה, בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ, בסכום כולל של 2,500 ₪.

הסכום האמור לעיל ישולם בתוך 30 ימיום מהיום, בהמחאה שתישלח בדואר רשום אל ב"כ התובעת, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד חשון תשע"א, 01 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: